איך אפשר להעסיק ילד כש"הכל סגור"?

 

כיום, כאשר האמצעים הטכנולוגים של למידה מרחוק הופכים להיות חלק מן השגרה הלימודית, אפשרות מתן מענה הולם לתלמידים מאושפזים אינה בגדר חזון נפרץ. כבר כיום משמשת הטכנולוגיה אמצעי מרכזי ויעיל בפיתוח תוכניות פדגוגיות וחברתיות באמצעות הנגשה של ידע ומידע הדרושים להתקדמותם הלימודית של תלמידים. יש לחזק את השימוש באמצעים אלו לשם סיוע לילדים מאושפזים בשמירה על קשר עם חברים, ילדי הכיתה וקרובי המשפחה. מבחינת הטיפול בצרכים הרגשיים של הילד המאושפז יש צורך בפיתוח תהליכי הנחיה המאפשרים לילדים להביע ולעבד תחושות הקשורות במחלתם, באשפוז ובטיפול. יתר על כן, על מערכת החינוך להרחיב את היקף הטיפול בילד המאושפז באמצעות תמיכה בהורים וסיוע במתן מידע לגבי זכויות החולה, בשמירה על הילד בשעת הצורך, בהשאלת ספרים למבוגרים ובפעילויות פנאי.

אנו מצפים ממערכת החינוך שתפתח ותעמיק את הפעילות המבורכת בה החלה, שמטרתה התייחסות חינוכית להיבטים הרגשיים והחברתיים במסגרות הלימוד הפורמאליות, אך לא פחות חשוב מכך הוא מילוי החלל הקיים במישור הבלתי פורמאלי. מערכת תמיכה המלווה את הילד המאושפז ואת משפחתו תאפשר לו להמשיך ולחוש חלק מהקהילה, לעבור את התקופה הקשה בצורה טובה יותר ולחזור ולהשתלב בחברה ובשגרת חיים תקינה.

 

גם ילד חולה הוא תלמיד

 

ההתחלה כבר מאחורינו. מערכת החינוך רואה את התלמיד כמכלול אחד, כעולם מלא, וכבר החלה לתת מענה לצרכיו ההוליסטיים, תוך התחשבות בהיבטים פדגוגיים, חברתיים ורגשיים. בתוך בתי החולים כבר קיימת פעילות חינוכית לימודית פורמאלית המבקשת לתת מענה שתלמידים שנכפתה עליהם יציאה משגרת חייהם. השורות הבאות קוראות להרחיב את המענה הזה, ולתת מענה מלא בהיבטים פורמאליים וכן באספקטים של חינוך לא פורמאלי. 

מערכת החינוך רואה עצמה כמי שמופקדת בעיקר על מתן מענה פדגוגי לתלמידים הצורכים את שירותיה. המרכיב הרגשי והחברתי, שהוא חלק בלתי נפרד מבריאותם הנפשית והפיזית של התלמידים, מטופל לעיתים קרובות רק באופן מצומצם. החזון הוא התגייסותה של מערכת החינוך למתן מענה הולם להיבטים מרכזיים אלו, המהווים תשתית לעבודה פדגוגית מוצלחת. בהתאם לכך, על תלמיד במערכת החינוך לעבור הערכה כוללת של צרכיו הפדגוגיים, הרגשיים והחברתיים. על-כן, וכפי שנבנית תוכנית לימודים פדגוגית אישית לכל תלמיד, צריכה להיבנות תוכנית עבודה המתייחסת לעולם הרגש ולכישורים החברתיים של כל ילד. אולם אין די בתכנון מראש של התמודדות עם ממדים רגשיים וחברתיים. על המערכת להיערך גם לשינויים בלתי צפויים במצבו הבריאותי, החברתי והנפשי של התלמיד וליצור מענים הולמים לסיטואציות משתנות.

בהלימה לגישה זו, כאשר מחלתו של תלמיד מאלצת אותו לשהות בבתי חולים לתקופות ממושכת, על מערכת החינוך ליטול אחריות על רווחתו הכוללת ולדאוג לתוכנית הוליסטית המספקת מענה ייחודי המותאם למגבלות שהמציאות כפתה עליו. כלומר, מצופה ממשרד החינוך לדאוג לשגרה של עשייה חינוכית גם בעת בה ילד מצוי בטיפולים מורכבים. שגרה זו תורמת לא רק לילד החולה, מתוך תפיסה המחברת בין גוף לנפש, אלא גם לבני משפחתו, הנאלצים להתמודד לא רק עם המחלה ועם השלכותיה אלא גם עם טרדות היומיום.   

מתוך תפיסה זו עולה הצורך בפיתוח מגוון שירותים לילדים חולים, ובהם – פיתוח תוכניות אישיות לילדים, הגשת סיוע בהשלמת חומר לימודי, חינוך למניעת מחלות (בעיקר לילדים חולי אסטמה וסכרת), הפעלת קייטנות בחופשות בתי הספר וארגון פעילויות העשרה בבית החולים ומחוצה לו בשעות ובימים בהם אין לימודים: בשעות אחר הצהריים, ובסופי השבוע  או כהשלמה לשיעורים אותם הפסיד בשעות הבוקר ב"בית הספר" שבתוך בית החולים כשהיה בטיפול רפואי.